הערב ביקרתי בחנות קטנה ומטריפה , ממש פינת חמד בלב תל אביב השוכנת ליד הים.לחנות קוראים קפה מוגרבי , בהנהלתו של אבי.
לאחר כמה ביקורים חטופים מפאת חוסר זמן ויתר עיסוקים , היום סוף סוף יצא לי באמת להיכנס לחנות ולזכות בהצצה מופלאה לילדות שלי לפחות ,דרך החנות.
כשנכנסים ממש נכנסים לסדרה מנהרת הזמן עם דאג וטוני ומשאירים את שאון הטכנולוגיה מאחור , את האינטרנט וכל שאר רישין בישין ונוחתים במימד אחר , ככה אני הרגשתי לפחות.
דבר ראשון פוגשים את חלון הראווה שמציג קופה רושמת מזמן המנדט , טלפון ציבורי כמו בסרטים משנות הארבעים , אקורדיאון שסבתא ניגנה עליו , שידע הרבה הבה נגליה ונשמחה בו.
כשנכנסים לתוך החנות ממש נתקלים בסוג של הבית של פיסטוק : חפצים ישנים שנלקחו כמו מזמן אחר , נוסטלגי.
בצד שמאל שלי בתקלתי קערה קטנה עם מטבעות ישנים מתחילת שנות השמונים (שקלים ישנים למי שזוכר) , לידו יש מקרר ישן עוד יותר כולו מלא בבגדים ישנים ממש כמו בבית של פיסטוק
במקום יש פינת ספרייה כמו בזמן תל אביב הקטנה עם מנורות תלויות מהתקרה , ממש כמו בסרטים הישנים שראינו בטלויזיה.
באמצע החנות יש ספירלה , כשכל מדרגה בה מעוטרת בזוג נעליים נשיים וגבריים מכל סוג , כמו מתואמות לכל סוג של תכשיט הנענד על צווארה של עלמת חן יפה בשנות נעורייה היפים.
כל זה מעביר אותך למימד אחר נוסף , כמו לריח של ארון ישן שמקדם את פניי ממש כמו פעם , מלא בבגדים ושמעטס כמו שהיינו נוהגים לעשות, כשהיינו מקבלים בגדים להעביר אחד לשני וכל השכנים היו באים לבקר ולבחון את הבגדים , לראות אולי יש משהו מתאים לילדים.
אחרי שראינו את הבגדים והתאוששנו מריח הארון והעש , בדרך למטה צריך להיזהר לא להתקל באיזו נעל סבתאית אחת , שנשארה צעירה לנצח כמו בתוך תמונה ישנה בשחור לבן.
כשתמשיכו להסתובב איתי בחנות תמשיכו להיתקל בכל מיני "מציאס" כמו שהיו אומרים פעם ואפשר למצוא רק כאן.
לאחר הטיול שלנו ברחבי החנות , אפשר לשתות קפה עם עוגה קטנה בישיבה על אחת מהספות הישנות ולבחון את החנות ממבט מצודד ולנסות להזכר שעדיין נמצאים במימד ובזמן הנכון.
כל מי שרוצה להגיע , מוכן ומזומן לקראת חוויה של חזרה בזמן של כמה עשורים לאחור ולהתרפק על אותו הזמן שהכל היה פשוט יותר ופחות מנוכר.
ולקראת היציאה מהחנות לחזור אל הזמן שלנו בהדרגה
הצלם
יום חמישי, 26 באוגוסט 2010
יום שבת, 24 ביולי 2010
טיפים למצבי מצלמה
"הציורים" שיש במצלמה
"הציורים" אלו הם סמלים לכל מצבי הצילום שיש במצלמה.
הציורים מופיעים פחות או יותר ברוב המצלמות , רק צריך לחפש אותם .
הנה פירוט של כמה מהם:
ציור של פרח - ציור לצילומי תקריב לפרחים או לפנים או כל צילום שרוצים לבצע ממרחק של כחצי מטר ומטה (מינימום המרחק מהמצולם תלוי במצלמה בד"כ זה 10 ס"מ) במילים אחרות צילומי מקרו.
צילום פנים - צילום פוטרט , ז"א רוצים להבליט את גווני הצבעים השונים שיש בפנים . הצילום יכול להתבצע ממרחקים שונים , כאן המינימום מרחק הוא 1.5 מטר מהמצולם להבדיל ממצב המקרו שבו מצלמים ממרחק הרבה יותר קטן.
מצב אוטומטי - הסמל שלה הוא האות P , זה המצב שבו המצלמה חושבת ומצבעת הכל באופן אוטומטי לחלוטין בלי התערבות המצלם.
מצב זה מומלץ למי שלא מכיר את המצלמה ומצלם בה פעם ראשונה
או עדיין לא מרגיש בטוח לצלם לפי המצבים השונים של המצלמה.
הדבר שהייתי ממליץ הוא להתחיל לשחק עם התפריטים של המצלמה ולראות מה זה עושה.
תגלו שם דברים מענינים . . . זו גם הדרך ללמוד את המצלמה ואת מלאכת הצילום כך שתדעו להפיק את המירב מהמצלמה ותהנו ממלאכת הצילום.
לכל אחד מהמצבים יש חשיבות היכן מצלמים (בפנים או בחוץ ) זה מצב שבו המצלם יודע איך להתאים את המצב לסיטואציה .
תאורה - זה פרק שלם בצילום וזה דבר שלומדים אותו עם הזמן
זהו פרק בעל חשיבות מאין כמוה בצילום כי האור פרמטר חשוב ביותר לאיכות התמונה.
גם שמצלמים עם פלאש צריך למדוד מרחק מהמצולם וכמה אור יש במקום שמצלמים על מנת שהתמונה תצא איכותית.
לטיפים נוספים שילחו בקשות לכאן או לקבוצה שלי בפייסבוק :
http://www.facebook.com/group.php?gid=120337347999962&v=wall
תומר
"הציורים" אלו הם סמלים לכל מצבי הצילום שיש במצלמה.
הציורים מופיעים פחות או יותר ברוב המצלמות , רק צריך לחפש אותם .
הנה פירוט של כמה מהם:
ציור של פרח - ציור לצילומי תקריב לפרחים או לפנים או כל צילום שרוצים לבצע ממרחק של כחצי מטר ומטה (מינימום המרחק מהמצולם תלוי במצלמה בד"כ זה 10 ס"מ) במילים אחרות צילומי מקרו.
צילום פנים - צילום פוטרט , ז"א רוצים להבליט את גווני הצבעים השונים שיש בפנים . הצילום יכול להתבצע ממרחקים שונים , כאן המינימום מרחק הוא 1.5 מטר מהמצולם להבדיל ממצב המקרו שבו מצלמים ממרחק הרבה יותר קטן.
מצב אוטומטי - הסמל שלה הוא האות P , זה המצב שבו המצלמה חושבת ומצבעת הכל באופן אוטומטי לחלוטין בלי התערבות המצלם.
מצב זה מומלץ למי שלא מכיר את המצלמה ומצלם בה פעם ראשונה
או עדיין לא מרגיש בטוח לצלם לפי המצבים השונים של המצלמה.
הדבר שהייתי ממליץ הוא להתחיל לשחק עם התפריטים של המצלמה ולראות מה זה עושה.
תגלו שם דברים מענינים . . . זו גם הדרך ללמוד את המצלמה ואת מלאכת הצילום כך שתדעו להפיק את המירב מהמצלמה ותהנו ממלאכת הצילום.
לכל אחד מהמצבים יש חשיבות היכן מצלמים (בפנים או בחוץ ) זה מצב שבו המצלם יודע איך להתאים את המצב לסיטואציה .
תאורה - זה פרק שלם בצילום וזה דבר שלומדים אותו עם הזמן
זהו פרק בעל חשיבות מאין כמוה בצילום כי האור פרמטר חשוב ביותר לאיכות התמונה.
גם שמצלמים עם פלאש צריך למדוד מרחק מהמצולם וכמה אור יש במקום שמצלמים על מנת שהתמונה תצא איכותית.
לטיפים נוספים שילחו בקשות לכאן או לקבוצה שלי בפייסבוק :
http://www.facebook.com/group.php?gid=120337347999962&v=wall
תומר
יום שני, 17 במאי 2010
יום שבת, 3 באפריל 2010
יום רביעי, 17 במרץ 2010
יום ראשון, 28 בפברואר 2010
מארג תרבויות בחצר האחורית של תל אביב
בשבת שעברה הייתי במדרחוב נווה שאנן , טעמתי מן המארג המרנין של תרבויות ומאכלים , הסתובבתי בין הרוכלים האוכלים והנאכלים , ראיתי צבעים של אנשים בגדים ותרבויות.
התחלתי את היום ליד הבית בבני ברק בדוכן הפלאפל השכונתי שלנו שמישהו מתפרנס ממנו בכבוד רב , ואל תתנו לתחפושת להטעות אתכם , מוכרים כאן זהב טהור קולינארי מהדור של פעם , זה דבר נפוץ פה באיזור בני ברק - פרדס כץ.
המשכתי לעבר התחנה הישנה במטרה לאכול בפרסית במסעדת קשת ,שהודיעה לי שהיא כשרה ולכן סגורה בשבת , ובו ברגע החלטתי לבקר את ידידי האתיופי משכבר הימים , במסעדה האתיופית שלו בתחנה החדשה , שם מבקרים כל יוצאי אפריקה התיכונה והדרומית למאכלים אותנטיים , אכלתי אינג'ירה עם בשר כבש חרפרף ששיחק לי בלשון , ולאחר מכן החלטתי לנסות את המנה הצמחונית שלהם , מעין דייסת חומוס צהובה עם תבלינים שנראה כמו סוג של פודינג צהוב טעים ופיקנטי , התוספת הזו היא למי שצמחוני בינינו, ויכולה לבוא גם בתור מנה ,אני אהבתי אותה אישית.
כשסיימתי באתיופית , שמתי פעמיי לאן שלבי ייקח אותי , וכשעברתי במדרחוב פגשתי כמה הודים ,פקיסטנים ובעיקר כאלו שאלוהים שכח אותם בתנור מפאת צבעם ויצאו שרופים עם עור חלק למשעי לקנאותם של הרבה מטופלות קוסמטיקה.
בדרך פגשתי בחור עם תינוק בעגלה כנראה מהודו ביקש צילום של החמוד שלו ולא נותרה לי ברירה אלה לצלמו בהנאה רבה .
בדרך פגשתי את ג'ון יו , תייר סיני שבא עם תיק ציוד מצלמות כבד יותר משלי וצילמנו ביחד עוד כמה כוכבים מתחנה המרכזית הישנה בתל אביב , לאחר רומן קצרצר בין התמונות , נפרדנו כך , הייתה דממה והבטחנו לשמור על קשר בפייסבוק (וכל זאת היה אתמול ונדמה שכבר חלפה לה שנה)
הייתי חייב להמשיך הלאה ונתקלתי בתחילה של מה שנראה כקטטה אבל הכול הסתיים בשלום מבלי שהיה איזה משהו יוצא דופן מכיוון שהאיש שהיה המוקד לכל העניין , החליט להתעשת ולחזור על עקבותיו.
עשיתי את דרכי בהמשך המדרחוב של נווה שאנן וראיתי חבורת רוכלות פיליפיניות המוכרות את מרכולתן הכוללת מאפה שנראה כסוג של בצק עלים ממולא בבשר חזיר , בננות מתוקות מטוגנות בציפוי פריך משהו ,שדומה לרוטב טמפורה פריך מטוגן כמו דברים שמוכרים לנו מהמסעדות היפניות.
בהמשך , ממש בקצהו של מדרחוב נווה שאנן , ליד שווארמה ראש העיר , יש מעדנייה המוכרת סוגים רבים של בשרים ונקניקים מכל קשת הבשרים והטעמים ממזרח אירופה ועד לאפריקה , שמעולם לא פגשתי , ואת חלקם עוד מימי בית סבי הרוסי , את הנקניקים ואת פיסות השומן המשומר במלח , נקניקים משוישים , ראשי חזיר מסודרים במקרר , בקיצור מאכלים המותאמים למארג התרבויות במקום.
שם בדלפק ,ראיתי אפריקאים לצד רוסים ,מולדובנים ופיליפינים ולכל אחד היה את הבשר שלו.
זהו להפעם , עם ד"ש חם , מקרב האנשים השקופים אשר מטפלים באנשי גיל הזהב שלנו ועושים עבודת קודש , שלכל אחד יש את הסיפור האישי והתרבות שלו .
ולבסוף כמו שאומרים : קוראים להם בני אדם.
התחלתי את היום ליד הבית בבני ברק בדוכן הפלאפל השכונתי שלנו שמישהו מתפרנס ממנו בכבוד רב , ואל תתנו לתחפושת להטעות אתכם , מוכרים כאן זהב טהור קולינארי מהדור של פעם , זה דבר נפוץ פה באיזור בני ברק - פרדס כץ.
המשכתי לעבר התחנה הישנה במטרה לאכול בפרסית במסעדת קשת ,שהודיעה לי שהיא כשרה ולכן סגורה בשבת , ובו ברגע החלטתי לבקר את ידידי האתיופי משכבר הימים , במסעדה האתיופית שלו בתחנה החדשה , שם מבקרים כל יוצאי אפריקה התיכונה והדרומית למאכלים אותנטיים , אכלתי אינג'ירה עם בשר כבש חרפרף ששיחק לי בלשון , ולאחר מכן החלטתי לנסות את המנה הצמחונית שלהם , מעין דייסת חומוס צהובה עם תבלינים שנראה כמו סוג של פודינג צהוב טעים ופיקנטי , התוספת הזו היא למי שצמחוני בינינו, ויכולה לבוא גם בתור מנה ,אני אהבתי אותה אישית.
כשסיימתי באתיופית , שמתי פעמיי לאן שלבי ייקח אותי , וכשעברתי במדרחוב פגשתי כמה הודים ,פקיסטנים ובעיקר כאלו שאלוהים שכח אותם בתנור מפאת צבעם ויצאו שרופים עם עור חלק למשעי לקנאותם של הרבה מטופלות קוסמטיקה.
בדרך פגשתי בחור עם תינוק בעגלה כנראה מהודו ביקש צילום של החמוד שלו ולא נותרה לי ברירה אלה לצלמו בהנאה רבה .
בדרך פגשתי את ג'ון יו , תייר סיני שבא עם תיק ציוד מצלמות כבד יותר משלי וצילמנו ביחד עוד כמה כוכבים מתחנה המרכזית הישנה בתל אביב , לאחר רומן קצרצר בין התמונות , נפרדנו כך , הייתה דממה והבטחנו לשמור על קשר בפייסבוק (וכל זאת היה אתמול ונדמה שכבר חלפה לה שנה)
הייתי חייב להמשיך הלאה ונתקלתי בתחילה של מה שנראה כקטטה אבל הכול הסתיים בשלום מבלי שהיה איזה משהו יוצא דופן מכיוון שהאיש שהיה המוקד לכל העניין , החליט להתעשת ולחזור על עקבותיו.
עשיתי את דרכי בהמשך המדרחוב של נווה שאנן וראיתי חבורת רוכלות פיליפיניות המוכרות את מרכולתן הכוללת מאפה שנראה כסוג של בצק עלים ממולא בבשר חזיר , בננות מתוקות מטוגנות בציפוי פריך משהו ,שדומה לרוטב טמפורה פריך מטוגן כמו דברים שמוכרים לנו מהמסעדות היפניות.
בהמשך , ממש בקצהו של מדרחוב נווה שאנן , ליד שווארמה ראש העיר , יש מעדנייה המוכרת סוגים רבים של בשרים ונקניקים מכל קשת הבשרים והטעמים ממזרח אירופה ועד לאפריקה , שמעולם לא פגשתי , ואת חלקם עוד מימי בית סבי הרוסי , את הנקניקים ואת פיסות השומן המשומר במלח , נקניקים משוישים , ראשי חזיר מסודרים במקרר , בקיצור מאכלים המותאמים למארג התרבויות במקום.
שם בדלפק ,ראיתי אפריקאים לצד רוסים ,מולדובנים ופיליפינים ולכל אחד היה את הבשר שלו.
זהו להפעם , עם ד"ש חם , מקרב האנשים השקופים אשר מטפלים באנשי גיל הזהב שלנו ועושים עבודת קודש , שלכל אחד יש את הסיפור האישי והתרבות שלו .
ולבסוף כמו שאומרים : קוראים להם בני אדם.
יום שישי, 29 בינואר 2010
טיול אוכל צילומי לירושלים
לפני שבוע , הצל שלי ואני , יצאנו לדרך , בטיול לרחוב יפו בירושלים.
בתחנת האוטובוס פגשתי באיש מצויר עם משקפיים כמו שלי , ופגשתי בזוג פסי רכבת משועממים השוכבים זה לצד זה , מחכים לרכבת הקלה עם מנופי ההקמה של הפרויקט.
לידו , בהמשך הרחוב ראיתי את הבית הטמפלרי הייפיפה , שעבר חידוש ימיו כקדם ונראה מתוח פנים כחייל צעיר בדמי ימיו , כשמעליו עננה כבלורית רעננה כמתנופפת ברוח.
עברתי לאורך רחוב יפו העתיק כעיר יפו עצמה ועצרתי בחנות התבלינים כשערימות הפפריקה מקדמות את פניי בדום כעמודי שלמה אדומים השומרים על החנות .
נכנסתי לחנות תבלינים נוספת שהיא גם בית קפה שהשום מארח לך חברה ביחד עם פולי הקפה מעבר לכתפך בשולחן.
כשברקע , סוגי התה ,החליטות השונות עם החומוס והתבלינים , בחברת ריחות הקפה והקטניות עושים מסיבת טרקלין מיוחדת במינה.
בדלפק , מכונת הקפה העתיקה טוחנת את הפולים הריחניים בנגינה היחודית לה כבר עשרות שנים כמוסיקה קלאסית המתנגנת מגרמופון עתיק יומין שעוד לא נס ליחו.
התבוננתי בתמונת הרחוב בחברת ספל הקפה הלבן שלי, שהזמין אותי ללגימה נוספת דרך חלון הקפה , והרגשתי כחלק מהרחוב הירושלמי כנוכח לא נוכח.
התבוננתי בשקיעה ירושלמית מעבר לצילו של בניין ועננים , ברקע מנוף מיותם מעבודה שהחליט לפרוש למנוחתו היומית.
יום למחרת הגעתי לרחוב יפו , שהתגלה כרחוב תמיר באורו של היום.
הפעם המקום המזמין הוא שוק מחנה יהודה כשהריחות רוקדים לפתח נחיריי ומזמינים להגיע אל דוכני השוק הציורים על מרכולתם.
הפירות היבשים , עם חבריהם הפיצוחים והצבעים עם הריחות צובאים לפני עיניי בתחנוני תשומת הלב .
דוכן החלבות המיוחדות צד אותי כחיציו של אל האהבה קופידון במראן ובטעמן של החלבות , אותם פגשתי לדייט ראשון , וידעתי מיד שזו תחילתה של ידידות מופלאה.
לצד החלבה , הרימון וגרגיריו הסמיקו מאודם לנוכח הרומן החדש המתרקם לנגד עיניהם .
חשבתי שבסופו של יום אחזור הביתה עם החלבה כאשתי עם הבחירה הזו הערבה לחיכ(ק)י,
אבל לפני החזרה הביתה , הולכתי שולל אחרי הריחות המפתים של הפתיליות והתבלינים למסעדונת פינתית צנועה הנחבאת אל כלי האוכל.
שם ניהלתי רומן קצרצר עם קובה צהובה חמצמצה , שעינגה אותי עם כל טעימה , והבטחתי לעצמי שעם אחת כזו בבית , אני לא הולך לרעות בשדות זרים עוד לעולם.
בשלב זה ברחתי מן המקום מדושן עונג גנוב , כטועם מן הפרי האסור הפוחד להיתפס בקלקלתו.
התמונות במלואן נמצאות בלינק הבא:
http://www.facebook.com/album.php?page=1&aid=136253&id=659804548
שלכם ,
תומר דואק
© כל הזכויות שמורות לתומר דואק
בתחנת האוטובוס פגשתי באיש מצויר עם משקפיים כמו שלי , ופגשתי בזוג פסי רכבת משועממים השוכבים זה לצד זה , מחכים לרכבת הקלה עם מנופי ההקמה של הפרויקט.
לידו , בהמשך הרחוב ראיתי את הבית הטמפלרי הייפיפה , שעבר חידוש ימיו כקדם ונראה מתוח פנים כחייל צעיר בדמי ימיו , כשמעליו עננה כבלורית רעננה כמתנופפת ברוח.
עברתי לאורך רחוב יפו העתיק כעיר יפו עצמה ועצרתי בחנות התבלינים כשערימות הפפריקה מקדמות את פניי בדום כעמודי שלמה אדומים השומרים על החנות .
נכנסתי לחנות תבלינים נוספת שהיא גם בית קפה שהשום מארח לך חברה ביחד עם פולי הקפה מעבר לכתפך בשולחן.
כשברקע , סוגי התה ,החליטות השונות עם החומוס והתבלינים , בחברת ריחות הקפה והקטניות עושים מסיבת טרקלין מיוחדת במינה.
בדלפק , מכונת הקפה העתיקה טוחנת את הפולים הריחניים בנגינה היחודית לה כבר עשרות שנים כמוסיקה קלאסית המתנגנת מגרמופון עתיק יומין שעוד לא נס ליחו.
התבוננתי בתמונת הרחוב בחברת ספל הקפה הלבן שלי, שהזמין אותי ללגימה נוספת דרך חלון הקפה , והרגשתי כחלק מהרחוב הירושלמי כנוכח לא נוכח.
התבוננתי בשקיעה ירושלמית מעבר לצילו של בניין ועננים , ברקע מנוף מיותם מעבודה שהחליט לפרוש למנוחתו היומית.
יום למחרת הגעתי לרחוב יפו , שהתגלה כרחוב תמיר באורו של היום.
הפעם המקום המזמין הוא שוק מחנה יהודה כשהריחות רוקדים לפתח נחיריי ומזמינים להגיע אל דוכני השוק הציורים על מרכולתם.
הפירות היבשים , עם חבריהם הפיצוחים והצבעים עם הריחות צובאים לפני עיניי בתחנוני תשומת הלב .
דוכן החלבות המיוחדות צד אותי כחיציו של אל האהבה קופידון במראן ובטעמן של החלבות , אותם פגשתי לדייט ראשון , וידעתי מיד שזו תחילתה של ידידות מופלאה.
לצד החלבה , הרימון וגרגיריו הסמיקו מאודם לנוכח הרומן החדש המתרקם לנגד עיניהם .
חשבתי שבסופו של יום אחזור הביתה עם החלבה כאשתי עם הבחירה הזו הערבה לחיכ(ק)י,
אבל לפני החזרה הביתה , הולכתי שולל אחרי הריחות המפתים של הפתיליות והתבלינים למסעדונת פינתית צנועה הנחבאת אל כלי האוכל.
שם ניהלתי רומן קצרצר עם קובה צהובה חמצמצה , שעינגה אותי עם כל טעימה , והבטחתי לעצמי שעם אחת כזו בבית , אני לא הולך לרעות בשדות זרים עוד לעולם.
בשלב זה ברחתי מן המקום מדושן עונג גנוב , כטועם מן הפרי האסור הפוחד להיתפס בקלקלתו.
התמונות במלואן נמצאות בלינק הבא:
http://www.facebook.com/album.php?page=1&aid=136253&id=659804548
שלכם ,
תומר דואק
© כל הזכויות שמורות לתומר דואק
הירשם ל-
רשומות (Atom)
רשומות
