הצלם
יום שני, 17 במאי 2010
יום שבת, 3 באפריל 2010
יום רביעי, 17 במרץ 2010
יום ראשון, 28 בפברואר 2010
מארג תרבויות בחצר האחורית של תל אביב
בשבת שעברה הייתי במדרחוב נווה שאנן , טעמתי מן המארג המרנין של תרבויות ומאכלים , הסתובבתי בין הרוכלים האוכלים והנאכלים , ראיתי צבעים של אנשים בגדים ותרבויות.
התחלתי את היום ליד הבית בבני ברק בדוכן הפלאפל השכונתי שלנו שמישהו מתפרנס ממנו בכבוד רב , ואל תתנו לתחפושת להטעות אתכם , מוכרים כאן זהב טהור קולינארי מהדור של פעם , זה דבר נפוץ פה באיזור בני ברק - פרדס כץ.
המשכתי לעבר התחנה הישנה במטרה לאכול בפרסית במסעדת קשת ,שהודיעה לי שהיא כשרה ולכן סגורה בשבת , ובו ברגע החלטתי לבקר את ידידי האתיופי משכבר הימים , במסעדה האתיופית שלו בתחנה החדשה , שם מבקרים כל יוצאי אפריקה התיכונה והדרומית למאכלים אותנטיים , אכלתי אינג'ירה עם בשר כבש חרפרף ששיחק לי בלשון , ולאחר מכן החלטתי לנסות את המנה הצמחונית שלהם , מעין דייסת חומוס צהובה עם תבלינים שנראה כמו סוג של פודינג צהוב טעים ופיקנטי , התוספת הזו היא למי שצמחוני בינינו, ויכולה לבוא גם בתור מנה ,אני אהבתי אותה אישית.
כשסיימתי באתיופית , שמתי פעמיי לאן שלבי ייקח אותי , וכשעברתי במדרחוב פגשתי כמה הודים ,פקיסטנים ובעיקר כאלו שאלוהים שכח אותם בתנור מפאת צבעם ויצאו שרופים עם עור חלק למשעי לקנאותם של הרבה מטופלות קוסמטיקה.
בדרך פגשתי בחור עם תינוק בעגלה כנראה מהודו ביקש צילום של החמוד שלו ולא נותרה לי ברירה אלה לצלמו בהנאה רבה .
בדרך פגשתי את ג'ון יו , תייר סיני שבא עם תיק ציוד מצלמות כבד יותר משלי וצילמנו ביחד עוד כמה כוכבים מתחנה המרכזית הישנה בתל אביב , לאחר רומן קצרצר בין התמונות , נפרדנו כך , הייתה דממה והבטחנו לשמור על קשר בפייסבוק (וכל זאת היה אתמול ונדמה שכבר חלפה לה שנה)
הייתי חייב להמשיך הלאה ונתקלתי בתחילה של מה שנראה כקטטה אבל הכול הסתיים בשלום מבלי שהיה איזה משהו יוצא דופן מכיוון שהאיש שהיה המוקד לכל העניין , החליט להתעשת ולחזור על עקבותיו.
עשיתי את דרכי בהמשך המדרחוב של נווה שאנן וראיתי חבורת רוכלות פיליפיניות המוכרות את מרכולתן הכוללת מאפה שנראה כסוג של בצק עלים ממולא בבשר חזיר , בננות מתוקות מטוגנות בציפוי פריך משהו ,שדומה לרוטב טמפורה פריך מטוגן כמו דברים שמוכרים לנו מהמסעדות היפניות.
בהמשך , ממש בקצהו של מדרחוב נווה שאנן , ליד שווארמה ראש העיר , יש מעדנייה המוכרת סוגים רבים של בשרים ונקניקים מכל קשת הבשרים והטעמים ממזרח אירופה ועד לאפריקה , שמעולם לא פגשתי , ואת חלקם עוד מימי בית סבי הרוסי , את הנקניקים ואת פיסות השומן המשומר במלח , נקניקים משוישים , ראשי חזיר מסודרים במקרר , בקיצור מאכלים המותאמים למארג התרבויות במקום.
שם בדלפק ,ראיתי אפריקאים לצד רוסים ,מולדובנים ופיליפינים ולכל אחד היה את הבשר שלו.
זהו להפעם , עם ד"ש חם , מקרב האנשים השקופים אשר מטפלים באנשי גיל הזהב שלנו ועושים עבודת קודש , שלכל אחד יש את הסיפור האישי והתרבות שלו .
ולבסוף כמו שאומרים : קוראים להם בני אדם.
התחלתי את היום ליד הבית בבני ברק בדוכן הפלאפל השכונתי שלנו שמישהו מתפרנס ממנו בכבוד רב , ואל תתנו לתחפושת להטעות אתכם , מוכרים כאן זהב טהור קולינארי מהדור של פעם , זה דבר נפוץ פה באיזור בני ברק - פרדס כץ.
המשכתי לעבר התחנה הישנה במטרה לאכול בפרסית במסעדת קשת ,שהודיעה לי שהיא כשרה ולכן סגורה בשבת , ובו ברגע החלטתי לבקר את ידידי האתיופי משכבר הימים , במסעדה האתיופית שלו בתחנה החדשה , שם מבקרים כל יוצאי אפריקה התיכונה והדרומית למאכלים אותנטיים , אכלתי אינג'ירה עם בשר כבש חרפרף ששיחק לי בלשון , ולאחר מכן החלטתי לנסות את המנה הצמחונית שלהם , מעין דייסת חומוס צהובה עם תבלינים שנראה כמו סוג של פודינג צהוב טעים ופיקנטי , התוספת הזו היא למי שצמחוני בינינו, ויכולה לבוא גם בתור מנה ,אני אהבתי אותה אישית.
כשסיימתי באתיופית , שמתי פעמיי לאן שלבי ייקח אותי , וכשעברתי במדרחוב פגשתי כמה הודים ,פקיסטנים ובעיקר כאלו שאלוהים שכח אותם בתנור מפאת צבעם ויצאו שרופים עם עור חלק למשעי לקנאותם של הרבה מטופלות קוסמטיקה.
בדרך פגשתי בחור עם תינוק בעגלה כנראה מהודו ביקש צילום של החמוד שלו ולא נותרה לי ברירה אלה לצלמו בהנאה רבה .
בדרך פגשתי את ג'ון יו , תייר סיני שבא עם תיק ציוד מצלמות כבד יותר משלי וצילמנו ביחד עוד כמה כוכבים מתחנה המרכזית הישנה בתל אביב , לאחר רומן קצרצר בין התמונות , נפרדנו כך , הייתה דממה והבטחנו לשמור על קשר בפייסבוק (וכל זאת היה אתמול ונדמה שכבר חלפה לה שנה)
הייתי חייב להמשיך הלאה ונתקלתי בתחילה של מה שנראה כקטטה אבל הכול הסתיים בשלום מבלי שהיה איזה משהו יוצא דופן מכיוון שהאיש שהיה המוקד לכל העניין , החליט להתעשת ולחזור על עקבותיו.
עשיתי את דרכי בהמשך המדרחוב של נווה שאנן וראיתי חבורת רוכלות פיליפיניות המוכרות את מרכולתן הכוללת מאפה שנראה כסוג של בצק עלים ממולא בבשר חזיר , בננות מתוקות מטוגנות בציפוי פריך משהו ,שדומה לרוטב טמפורה פריך מטוגן כמו דברים שמוכרים לנו מהמסעדות היפניות.
בהמשך , ממש בקצהו של מדרחוב נווה שאנן , ליד שווארמה ראש העיר , יש מעדנייה המוכרת סוגים רבים של בשרים ונקניקים מכל קשת הבשרים והטעמים ממזרח אירופה ועד לאפריקה , שמעולם לא פגשתי , ואת חלקם עוד מימי בית סבי הרוסי , את הנקניקים ואת פיסות השומן המשומר במלח , נקניקים משוישים , ראשי חזיר מסודרים במקרר , בקיצור מאכלים המותאמים למארג התרבויות במקום.
שם בדלפק ,ראיתי אפריקאים לצד רוסים ,מולדובנים ופיליפינים ולכל אחד היה את הבשר שלו.
זהו להפעם , עם ד"ש חם , מקרב האנשים השקופים אשר מטפלים באנשי גיל הזהב שלנו ועושים עבודת קודש , שלכל אחד יש את הסיפור האישי והתרבות שלו .
ולבסוף כמו שאומרים : קוראים להם בני אדם.
יום שישי, 29 בינואר 2010
טיול אוכל צילומי לירושלים
לפני שבוע , הצל שלי ואני , יצאנו לדרך , בטיול לרחוב יפו בירושלים.
בתחנת האוטובוס פגשתי באיש מצויר עם משקפיים כמו שלי , ופגשתי בזוג פסי רכבת משועממים השוכבים זה לצד זה , מחכים לרכבת הקלה עם מנופי ההקמה של הפרויקט.
לידו , בהמשך הרחוב ראיתי את הבית הטמפלרי הייפיפה , שעבר חידוש ימיו כקדם ונראה מתוח פנים כחייל צעיר בדמי ימיו , כשמעליו עננה כבלורית רעננה כמתנופפת ברוח.
עברתי לאורך רחוב יפו העתיק כעיר יפו עצמה ועצרתי בחנות התבלינים כשערימות הפפריקה מקדמות את פניי בדום כעמודי שלמה אדומים השומרים על החנות .
נכנסתי לחנות תבלינים נוספת שהיא גם בית קפה שהשום מארח לך חברה ביחד עם פולי הקפה מעבר לכתפך בשולחן.
כשברקע , סוגי התה ,החליטות השונות עם החומוס והתבלינים , בחברת ריחות הקפה והקטניות עושים מסיבת טרקלין מיוחדת במינה.
בדלפק , מכונת הקפה העתיקה טוחנת את הפולים הריחניים בנגינה היחודית לה כבר עשרות שנים כמוסיקה קלאסית המתנגנת מגרמופון עתיק יומין שעוד לא נס ליחו.
התבוננתי בתמונת הרחוב בחברת ספל הקפה הלבן שלי, שהזמין אותי ללגימה נוספת דרך חלון הקפה , והרגשתי כחלק מהרחוב הירושלמי כנוכח לא נוכח.
התבוננתי בשקיעה ירושלמית מעבר לצילו של בניין ועננים , ברקע מנוף מיותם מעבודה שהחליט לפרוש למנוחתו היומית.
יום למחרת הגעתי לרחוב יפו , שהתגלה כרחוב תמיר באורו של היום.
הפעם המקום המזמין הוא שוק מחנה יהודה כשהריחות רוקדים לפתח נחיריי ומזמינים להגיע אל דוכני השוק הציורים על מרכולתם.
הפירות היבשים , עם חבריהם הפיצוחים והצבעים עם הריחות צובאים לפני עיניי בתחנוני תשומת הלב .
דוכן החלבות המיוחדות צד אותי כחיציו של אל האהבה קופידון במראן ובטעמן של החלבות , אותם פגשתי לדייט ראשון , וידעתי מיד שזו תחילתה של ידידות מופלאה.
לצד החלבה , הרימון וגרגיריו הסמיקו מאודם לנוכח הרומן החדש המתרקם לנגד עיניהם .
חשבתי שבסופו של יום אחזור הביתה עם החלבה כאשתי עם הבחירה הזו הערבה לחיכ(ק)י,
אבל לפני החזרה הביתה , הולכתי שולל אחרי הריחות המפתים של הפתיליות והתבלינים למסעדונת פינתית צנועה הנחבאת אל כלי האוכל.
שם ניהלתי רומן קצרצר עם קובה צהובה חמצמצה , שעינגה אותי עם כל טעימה , והבטחתי לעצמי שעם אחת כזו בבית , אני לא הולך לרעות בשדות זרים עוד לעולם.
בשלב זה ברחתי מן המקום מדושן עונג גנוב , כטועם מן הפרי האסור הפוחד להיתפס בקלקלתו.
התמונות במלואן נמצאות בלינק הבא:
http://www.facebook.com/album.php?page=1&aid=136253&id=659804548
שלכם ,
תומר דואק
© כל הזכויות שמורות לתומר דואק
בתחנת האוטובוס פגשתי באיש מצויר עם משקפיים כמו שלי , ופגשתי בזוג פסי רכבת משועממים השוכבים זה לצד זה , מחכים לרכבת הקלה עם מנופי ההקמה של הפרויקט.
לידו , בהמשך הרחוב ראיתי את הבית הטמפלרי הייפיפה , שעבר חידוש ימיו כקדם ונראה מתוח פנים כחייל צעיר בדמי ימיו , כשמעליו עננה כבלורית רעננה כמתנופפת ברוח.
עברתי לאורך רחוב יפו העתיק כעיר יפו עצמה ועצרתי בחנות התבלינים כשערימות הפפריקה מקדמות את פניי בדום כעמודי שלמה אדומים השומרים על החנות .
נכנסתי לחנות תבלינים נוספת שהיא גם בית קפה שהשום מארח לך חברה ביחד עם פולי הקפה מעבר לכתפך בשולחן.
כשברקע , סוגי התה ,החליטות השונות עם החומוס והתבלינים , בחברת ריחות הקפה והקטניות עושים מסיבת טרקלין מיוחדת במינה.
בדלפק , מכונת הקפה העתיקה טוחנת את הפולים הריחניים בנגינה היחודית לה כבר עשרות שנים כמוסיקה קלאסית המתנגנת מגרמופון עתיק יומין שעוד לא נס ליחו.
התבוננתי בתמונת הרחוב בחברת ספל הקפה הלבן שלי, שהזמין אותי ללגימה נוספת דרך חלון הקפה , והרגשתי כחלק מהרחוב הירושלמי כנוכח לא נוכח.
התבוננתי בשקיעה ירושלמית מעבר לצילו של בניין ועננים , ברקע מנוף מיותם מעבודה שהחליט לפרוש למנוחתו היומית.
יום למחרת הגעתי לרחוב יפו , שהתגלה כרחוב תמיר באורו של היום.
הפעם המקום המזמין הוא שוק מחנה יהודה כשהריחות רוקדים לפתח נחיריי ומזמינים להגיע אל דוכני השוק הציורים על מרכולתם.
הפירות היבשים , עם חבריהם הפיצוחים והצבעים עם הריחות צובאים לפני עיניי בתחנוני תשומת הלב .
דוכן החלבות המיוחדות צד אותי כחיציו של אל האהבה קופידון במראן ובטעמן של החלבות , אותם פגשתי לדייט ראשון , וידעתי מיד שזו תחילתה של ידידות מופלאה.
לצד החלבה , הרימון וגרגיריו הסמיקו מאודם לנוכח הרומן החדש המתרקם לנגד עיניהם .
חשבתי שבסופו של יום אחזור הביתה עם החלבה כאשתי עם הבחירה הזו הערבה לחיכ(ק)י,
אבל לפני החזרה הביתה , הולכתי שולל אחרי הריחות המפתים של הפתיליות והתבלינים למסעדונת פינתית צנועה הנחבאת אל כלי האוכל.
שם ניהלתי רומן קצרצר עם קובה צהובה חמצמצה , שעינגה אותי עם כל טעימה , והבטחתי לעצמי שעם אחת כזו בבית , אני לא הולך לרעות בשדות זרים עוד לעולם.
בשלב זה ברחתי מן המקום מדושן עונג גנוב , כטועם מן הפרי האסור הפוחד להיתפס בקלקלתו.
התמונות במלואן נמצאות בלינק הבא:
http://www.facebook.com/album.php?page=1&aid=136253&id=659804548
שלכם ,
תומר דואק
© כל הזכויות שמורות לתומר דואק
יום ראשון, 27 בדצמבר 2009
יום ראשון, 17 במאי 2009
איך תחברו צלם לאירוע שלכם ?
לחסוך בעלויות חתונה
שתיים אחר חצות , אתם על המיטה , סחוטים מעייפות , מסביבכם ערימות של שיקים ומתנות מפוזרים באי סדר , חלק מהמתנות והשקים על הרצפה , מכירים את זה ? זוכרים ? שמעתם על זה ?
תתכוננו לזה , לכל מי שמתחתן זה בערך מה שצפוי לאחר החתונה אם לא תתכננו את זה נכון , ואפשרי להימנע מזה די בקלות אם חשובים על העניינים האלה לפני האירוע .
יש לי כמה טיפים שיעזרו לכל הזוגות המתחתנים להתארגן על חתונה מבלי לשבור את הראש יותר מידי ובדרך אפשרי לחסוך כמה עשרות אלפי שקלים מבלי להגזים בכל מיני אקסטרות.
נתחיל משאלה קטנה : תשאלו את חבריכם שנשואים ותיקים (כמה שנים) ותשאלו אותם מה הם זוכרים הכי טוב מהאירוע שלהם (רמז: כאב הראש? ההכנות ? החוויה ?, האם הייתה חתונה יפה?)
נמשיך בסטטיסטיקה : הפקת חתונה ממוצעת מתחילה באזור של 80 אלף ₪ ונגמרת אי שם ב 150 אלף דולר ! (האם חשבתם על כמה אתם מוציאים על האירוע הזה שנקרא האירוע של פעם בחיים?)
לפני החתונה יש לכם מספר אופציות :
לפנות למפיק אירועים ולסגור איתו על מחיר לכל האירוע לפי תקציב ואז המפיק בעצם עושה את "עבודת הריצה" ואתם בתור לקוחות מקבלים על מוכן את כל בעלי המקצוע שעוסקים בענף (כמובן שהכול צריך להיות מתואם איתכם בעת בחירת בעלי המקצוע)
האופציה הזו יש לה יתרון וחיסרון : היתרון : אתם יכולים לחסוך המון כאב ראש ולא מעט כסף
החיסרון : במפיק לוקח גם עלמה ולא תמיד זה יוצא יותר זול (אבל עדיין חוסך כאב ראש) כמובן שצריך להכיר עם מי עובדים ולא להתפתות לכל מיני עסקאות זולות
לפנות לכל בעל מקצוע בנפרד – ואז רוב הסיכויים שתחרגו מהתקציב שלכם (אם היה בכלל) ויש לכם בונוס מיוחד : המון כאב ראש והתרוצצויות
כרגע אני אתמקד בענף הצילום כי משם אני מגיע:
לפני בחירת צלם (אם בעצמכם או באמצעות מפיק אירועים) נא בדקו מספר דברים:
1 מהיכן הצלם עובד (האם יש לו משרד , עובד מהבית ?( מכוון שלבדוק האם יש לכם כתובת במקרים של אספקת הסחורה) יש המון צלמים שעובדים מהבית כבר שנים והם בעלי מקצוע מצוינים
2 דרשו לראות תיק עבודות מאירועים קודמים (לראות אם זה הסגנון שאתם מחפשים)
3 האם הצלם מנפיק קבלות ?
4 האם ישנו חוזה מסודר בעת הזמנת הצלם ? מה רשום בחוזה והאם הוא קריא מבחינת ניסוח ?
לכל שאלה , לקבלת טיפים ועצות :
תומר tomer.duek@gmail.com
052-5756654
אתר: http://tomer190.photolight.co.il/
הבלוג שלי : http://eyeslevel.blogspot.com/
תומר
שתיים אחר חצות , אתם על המיטה , סחוטים מעייפות , מסביבכם ערימות של שיקים ומתנות מפוזרים באי סדר , חלק מהמתנות והשקים על הרצפה , מכירים את זה ? זוכרים ? שמעתם על זה ?
תתכוננו לזה , לכל מי שמתחתן זה בערך מה שצפוי לאחר החתונה אם לא תתכננו את זה נכון , ואפשרי להימנע מזה די בקלות אם חשובים על העניינים האלה לפני האירוע .
יש לי כמה טיפים שיעזרו לכל הזוגות המתחתנים להתארגן על חתונה מבלי לשבור את הראש יותר מידי ובדרך אפשרי לחסוך כמה עשרות אלפי שקלים מבלי להגזים בכל מיני אקסטרות.
נתחיל משאלה קטנה : תשאלו את חבריכם שנשואים ותיקים (כמה שנים) ותשאלו אותם מה הם זוכרים הכי טוב מהאירוע שלהם (רמז: כאב הראש? ההכנות ? החוויה ?, האם הייתה חתונה יפה?)
נמשיך בסטטיסטיקה : הפקת חתונה ממוצעת מתחילה באזור של 80 אלף ₪ ונגמרת אי שם ב 150 אלף דולר ! (האם חשבתם על כמה אתם מוציאים על האירוע הזה שנקרא האירוע של פעם בחיים?)
לפני החתונה יש לכם מספר אופציות :
לפנות למפיק אירועים ולסגור איתו על מחיר לכל האירוע לפי תקציב ואז המפיק בעצם עושה את "עבודת הריצה" ואתם בתור לקוחות מקבלים על מוכן את כל בעלי המקצוע שעוסקים בענף (כמובן שהכול צריך להיות מתואם איתכם בעת בחירת בעלי המקצוע)
האופציה הזו יש לה יתרון וחיסרון : היתרון : אתם יכולים לחסוך המון כאב ראש ולא מעט כסף
החיסרון : במפיק לוקח גם עלמה ולא תמיד זה יוצא יותר זול (אבל עדיין חוסך כאב ראש) כמובן שצריך להכיר עם מי עובדים ולא להתפתות לכל מיני עסקאות זולות
לפנות לכל בעל מקצוע בנפרד – ואז רוב הסיכויים שתחרגו מהתקציב שלכם (אם היה בכלל) ויש לכם בונוס מיוחד : המון כאב ראש והתרוצצויות
כרגע אני אתמקד בענף הצילום כי משם אני מגיע:
לפני בחירת צלם (אם בעצמכם או באמצעות מפיק אירועים) נא בדקו מספר דברים:
1 מהיכן הצלם עובד (האם יש לו משרד , עובד מהבית ?( מכוון שלבדוק האם יש לכם כתובת במקרים של אספקת הסחורה) יש המון צלמים שעובדים מהבית כבר שנים והם בעלי מקצוע מצוינים
2 דרשו לראות תיק עבודות מאירועים קודמים (לראות אם זה הסגנון שאתם מחפשים)
3 האם הצלם מנפיק קבלות ?
4 האם ישנו חוזה מסודר בעת הזמנת הצלם ? מה רשום בחוזה והאם הוא קריא מבחינת ניסוח ?
לכל שאלה , לקבלת טיפים ועצות :
תומר tomer.duek@gmail.com
052-5756654
אתר: http://tomer190.photolight.co.il/
הבלוג שלי : http://eyeslevel.blogspot.com/
תומר
הירשם ל-
רשומות (Atom)
רשומות
