מארג תרבויות בחצר האחורית של תל אביב

בשבת שעברה הייתי במדרחוב נווה שאנן , טעמתי מן המארג המרנין של תרבויות ומאכלים , הסתובבתי בין הרוכלים האוכלים והנאכלים , ראיתי צבעים של אנשים בגדים ותרבויות.
התחלתי את היום ליד הבית בבני ברק בדוכן הפלאפל השכונתי שלנו שמישהו מתפרנס ממנו בכבוד רב , ואל תתנו לתחפושת להטעות אתכם , מוכרים כאן זהב טהור קולינארי מהדור של פעם , זה דבר נפוץ פה באיזור בני ברק - פרדס כץ.
המשכתי לעבר התחנה הישנה במטרה לאכול בפרסית במסעדת קשת ,שהודיעה לי שהיא כשרה ולכן סגורה בשבת , ובו ברגע החלטתי לבקר את ידידי האתיופי משכבר הימים , במסעדה האתיופית שלו בתחנה החדשה , שם מבקרים כל יוצאי אפריקה התיכונה והדרומית למאכלים אותנטיים , אכלתי אינג'ירה עם בשר כבש חרפרף ששיחק לי בלשון , ולאחר מכן החלטתי לנסות את המנה הצמחונית שלהם , מעין דייסת חומוס צהובה עם תבלינים שנראה כמו סוג של פודינג צהוב טעים ופיקנטי , התוספת הזו היא למי שצמחוני בינינו, ויכולה לבוא גם בתור מנה ,אני אהבתי אותה אישית.
כשסיימתי באתיופית , שמתי פעמיי לאן שלבי ייקח אותי , וכשעברתי במדרחוב פגשתי כמה הודים ,פקיסטנים ובעיקר כאלו שאלוהים שכח אותם בתנור מפאת צבעם ויצאו שרופים עם עור חלק למשעי לקנאותם של הרבה מטופלות קוסמטיקה.
בדרך פגשתי בחור עם תינוק בעגלה כנראה מהודו ביקש צילום של החמוד שלו ולא נותרה לי ברירה אלה לצלמו בהנאה רבה .
בדרך פגשתי את ג'ון יו , תייר סיני שבא עם תיק ציוד מצלמות כבד יותר משלי וצילמנו ביחד עוד כמה כוכבים מתחנה המרכזית הישנה בתל אביב , לאחר רומן קצרצר בין התמונות , נפרדנו כך , הייתה דממה והבטחנו לשמור על קשר בפייסבוק (וכל זאת היה אתמול ונדמה שכבר חלפה לה שנה)
הייתי חייב להמשיך הלאה ונתקלתי בתחילה של מה שנראה כקטטה אבל הכול הסתיים בשלום מבלי שהיה איזה משהו יוצא דופן מכיוון שהאיש שהיה המוקד לכל העניין , החליט להתעשת ולחזור על עקבותיו.
עשיתי את דרכי בהמשך המדרחוב של נווה שאנן וראיתי חבורת רוכלות פיליפיניות המוכרות את מרכולתן הכוללת מאפה שנראה כסוג של בצק עלים ממולא בבשר חזיר , בננות מתוקות מטוגנות בציפוי פריך משהו ,שדומה לרוטב טמפורה פריך מטוגן כמו דברים שמוכרים לנו מהמסעדות היפניות.
בהמשך , ממש בקצהו של מדרחוב נווה שאנן , ליד שווארמה ראש העיר , יש מעדנייה המוכרת סוגים רבים של בשרים ונקניקים מכל קשת הבשרים והטעמים ממזרח אירופה ועד לאפריקה , שמעולם לא פגשתי , ואת חלקם עוד מימי בית סבי הרוסי , את הנקניקים ואת פיסות השומן המשומר במלח , נקניקים משוישים , ראשי חזיר מסודרים במקרר , בקיצור מאכלים המותאמים למארג התרבויות במקום.
שם בדלפק ,ראיתי אפריקאים לצד רוסים ,מולדובנים ופיליפינים ולכל אחד היה את הבשר שלו.
זהו להפעם , עם ד"ש חם , מקרב האנשים השקופים אשר מטפלים באנשי גיל הזהב שלנו ועושים עבודת קודש , שלכל אחד יש את הסיפור האישי והתרבות שלו .
ולבסוף כמו שאומרים : קוראים להם בני אדם.