חלון לילדות שלנו דרך חנות - TheMarker Cafe

הערב ביקרתי בחנות קטנה ומטריפה , ממש פינת חמד בלב תל אביב השוכנת ליד הים.לחנות קוראים קפה מוגרבי , בהנהלתו של אבי.

לאחר כמה ביקורים חטופים מפאת חוסר זמן ויתר עיסוקים , היום סוף סוף יצא לי באמת להיכנס לחנות ולזכות בהצצה מופלאה לילדות שלי לפחות ,דרך החנות.

כשנכנסים ממש נכנסים לסדרה מנהרת הזמן עם דאג וטוני ומשאירים את שאון הטכנולוגיה מאחור , את האינטרנט וכל שאר רישין בישין ונוחתים במימד אחר , ככה אני הרגשתי לפחות.

דבר ראשון פוגשים את חלון הראווה שמציג קופה רושמת מזמן המנדט , טלפון ציבורי כמו בסרטים משנות הארבעים , אקורדיאון שסבתא ניגנה עליו , שידע הרבה הבה נגליה ונשמחה בו.

כשנכנסים לתוך החנות ממש נתקלים בסוג של הבית של פיסטוק : חפצים ישנים שנלקחו כמו מזמן אחר , נוסטלגי.

בצד שמאל שלי בתקלתי קערה קטנה עם מטבעות ישנים מתחילת שנות השמונים (שקלים ישנים למי שזוכר) , לידו יש מקרר ישן עוד יותר כולו מלא בבגדים ישנים ממש כמו בבית של פיסטוק

במקום יש פינת ספרייה כמו בזמן תל אביב הקטנה עם מנורות תלויות מהתקרה , ממש כמו בסרטים הישנים שראינו בטלויזיה.

באמצע החנות יש ספירלה , כשכל מדרגה בה מעוטרת בזוג נעליים נשיים וגבריים מכל סוג , כמו מתואמות לכל סוג של תכשיט הנענד על צווארה של עלמת חן יפה בשנות נעורייה היפים.

כל זה מעביר אותך למימד אחר נוסף , כמו לריח של ארון ישן שמקדם את פניי ממש כמו פעם , מלא בבגדים ושמעטס כמו שהיינו נוהגים לעשות, כשהיינו מקבלים בגדים להעביר אחד לשני וכל השכנים היו באים לבקר ולבחון את הבגדים , לראות אולי יש משהו מתאים לילדים.

אחרי שראינו את הבגדים והתאוששנו מריח הארון והעש , בדרך למטה צריך להיזהר לא להתקל באיזו נעל סבתאית אחת , שנשארה צעירה לנצח כמו בתוך תמונה ישנה בשחור לבן.

כשתמשיכו להסתובב איתי בחנות תמשיכו להיתקל בכל מיני "מציאס" כמו שהיו אומרים פעם ואפשר למצוא רק כאן.

לאחר הטיול שלנו ברחבי החנות , אפשר לשתות קפה עם עוגה קטנה בישיבה על אחת מהספות הישנות ולבחון את החנות ממבט מצודד ולנסות להזכר שעדיין נמצאים במימד ובזמן הנכון.

כל מי שרוצה להגיע , מוכן ומזומן לקראת חוויה של חזרה בזמן של כמה עשורים לאחור ולהתרפק על אותו הזמן שהכל היה פשוט יותר ופחות מנוכר.

ולקראת היציאה מהחנות לחזור אל הזמן שלנו בהדרגה